אמנות, יצירה, צילום

CORONART

חודש עבר מאז שחזרנו הביתה מהגלות בצפון ועוד לא מצאתי את הזמן לכתוב על כל מה שעברנו שם. תקופה מטורפת בכל כך הרבה היבטים שקשה לסכם אותה בפוסט אחד.

קורונארט

בין שלל הזומים, ההפעלות והיצירות, החלטתי שאני משקיעה גם בעצמי. תשאלו מישהי שפויה איך היא משקיעה בעצמה והיא בטח תספר לכם שהיא קוראת ספר טוב, עושה יוגה, מכינה לעצמה שייק מטורף או אפילו מבזבזת זמן ומזומן בשופינג. הכל עובד וראוי. אבל אני, החלטתי בעוונותי לצמצם לעצמי יותר את שעות השינה ופשוט ליצור עוד דברים, הפעם לעצמי, מה שבכיף שלי.

אז לקחתי קורסים און ליין באיור, כל כך התעפצתי שצפיתי בכל קורס שלוש -ארבע פעמים עד שהצלחתי להשלים אותו. התנסתי בציור בצבעי מים, מסתבר שלפעמים המראה הנונשלנטי והזורם יותר קשה להשגה מהקו המוקפד. כתבתי. כתבתי לא מעט בכלל. שירים, בלוג, פוסטים בפייסבוק ופאנצ׳ים בסטוריז, כל מה שהרגיש לי נכון גם אם הוא נכון רק עבורי.

אחת החוויות היותר מהנות שעשיתי היתה להשתתף במרתון צילום של PHOTO IS:REAL , צילום במרחב הביתי. המשימות פתחו לי את הראש ואת העיניים למה שנמצא סביבי. זו היתה חוויה עוצמתית ומרגשת.

חוקי הפורמט: לכל נושא שמפורסם מוקצת חצי שעה לצילום. במהלך המרתון פורסמו נושאים שונים כגון: אוכל, פורטרט עצמי עם מסיכה, החדר האינטימי שלי ועוד. המרתון התקיים ביום שישי, בשעות הבוקר. היום, השעה, הילדים, הכל היה לא אידאלי או נוח אבל החלטתי שאני עושה את זה עבור עצמי ואם החלטתי זה יתקיים ויהי מה.

מי אני מה אני?

התלבטתי המון אם לפרסם את התמונות. נתחיל בזה שאני לא צלמת. לא למדתי צילום באופן מקצועי, (קורס אקדמי אחד כחלק מתואר ראשון לפני 13 שנים לא תופס). נמשיך בזה שכן, בשם האומנות יצרתי ממקום חשוף והיה לי מאוד נוח ובסדר עם זה אבל לפרסם את זה בבלוג זה כבר משהו אחר, חשוף עוד יותר. כל התקופה הזו יצרתי כי זו היתה הדרך שלי לפרוק, הפסיכולוגיה בגרוש שאפשרה לי להרגיש שזה בסדר להיות עצובה, זה ממש בסדר לכעוס לפעמים וזה ממש ממש בסדר גם להנות מהזמן הזה רחמנא ניצלן.

אז באופן חובבני, בצילום בסמארטפון, אני מגישה לכם את עצמי של אותה תקופה. שם הסדרה : מקום מפלט. דיון שלי עם עצמי על המקום בו בחרתי להעביר תקופה לא קלה ולא קצרה, עם ארבעה ילדים, ללא בן זוג או משפחה מורחבת. קונפליקט שליווה אותי לאורך כל התקופה והכיל תחושות של שמחה עילאית וחופש מהולים בבדידות מעיקה. הכיף של הביחד מול העול של מחסור בפרטיות. האין שאחראי על המון מהיש.

מקווה שתאהבו וגם אם לא, הכל בסדר

ארוחת בוקר | צילום: עדי רדעי
שעמום | צילום: עדי רדעי
החדר האינטימי שלי | צילום: עדי רדעי
אדים | צילום: עדי רדעי
חופש בתנאי סגר | צילום: עדי רדעי

לעוד תכנים מאותה תקופה ובכלל אתם מוזמנים להציץ בבלוג. אולי יעניין אתכם מה היה הקש ששבר את גב הדבורה ומהו מתכון לאסון. שלכם, עדי

Back to list

Related Posts

2 thoughts on “CORONART

  1. אביטל הגיב:

    מהמם ❤️
    הכל!

    1. Adi Radai הגיב:

      תודה רבה רבה אביטל!!! מרגש לשמוע

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.