בשן ועין – מונח המתאר יציאה ממצב בקושי או בהפסד גדול. ככה אני מרגישה לאחרונה, כמתמודדת בהישרדות בקעת בית הכרם 2020. לפעמים החיים מזמנים לנו מציאות לא צפויה וכל מה שנותר הוא להתמודד עם מה שקיבלנו ולעשות התאמות.
כאפה ושמה קורונה
שניה אחרי שסוף סוף התפנה לי זמן לעצב, לעבוד וליצור, ייצור מיקרוני טרף את הקלפים והחזיר אותי הביתה ביג טיים! למי שלא מכיר, אני נשואה לבעלי ולצבא ההגנה לישראל. מהסוג של – נתראה מתישהו רק תזכירי לי את השמות של הילדים כשאני חוזר. גדלנו יחד לתוך הסיטואציה הזו, אני גאה ותומכת אבל זה ש״ידעתי עם מה ועם מי אני מתחתנת״ ושתמכתי בהחלטות מסויימות לא אומר שאין לי את הזכות להרגיש קשיים, להיות מתוסכלת או חלילה להתלונן על המצב. בידיוק כמו שהעובדה שהבאתם ילדים לעולם, לא אומרת שאסור לכם להיות ממורמרים עליהם לפעמים |או תמיד, תלוי את מי שואלים|. את המרמרת שלי אתם מוזמנים לפגוש בסטורי, אני לא מאמינה בפילטרים ולא במצג שווא. בין כל פריים מקסים של ילדים מאושרים יש אמא שנאלצת להקשיב לריבים, בכי, תלונות ומשברים לא רציונליים אבל הכל טוב. נושמים עמוק, דופקים את הראש בהגה, שמים את הקליפ של בייבי שארק וחוזרים להיות מאושרים.
אז עכשיו הכל עלי, הבשורה גרמה לי להרגיש אני צוללת עמוק עם משקולות על הרגליים. הכאוס ברשת ובסביבה רק תגבר את התסכול ואי הוודאות ואיתם הגיעו רגעי השבירה, הבכי ותחושת הבדידות האיומה. נתתי לעצמי סטירה קלה כדי לחזור למציאות. הכל בסדר תתאפסי! עוד לא שוכפל הנגיף שישבור אותך |עיין ערך ״נגיף״ למידע על התרבות החולירע|.
תמונת מצב: אנחנו בהסגר, עידן לא זמין ולא יהיה זמין בתקופה הקרובה. אני בוחרת בבידוד חברתי. כן, כולל סבאסבתא, כולל חברים, זה הדבר האחראי לעשות. זה אני והכנופייה נגד הקורונה. אף אחד לא ציפה ולא ידע כמה הוירוס הזה ישתק את העולם. אז נתקענו בין ארבעה קירות. ארבעה ילדים, כלבה ואמא אחת שמנסה לשרוד. איך עושים את זה? כמו שמשקרים – בביטחון. יום לאחר החמרת ההגבלות וסגירת בתי הספר כבר הוצפתי במיילים ובוואצאפ בתכנים אינטרנטיים לילדים, מערכת שעות חדשה לאסף | משרד החינוך שלום, יש לי עוד שלושה ילדים פרט לאסף, אני לא מורה לשפה, חשבון, טבע ומוסיקה | אינסוף תכנים וקישורים. כאשת קבע וותיקה החלטתי להלחם בבעיה באופן מחושב ומתוכנן, אחרת אפול בשבי המסכים והילדים המוטרפים וזה כידוע לכם, יותר גרוע מהקורונה ודע״ש גם יחד. .ליקטתי מבליל המידע את הדברים שהכי אהבתי ובניתי לו״ז
לו״ז טנטטיבי גובש, עכשיו בואו נודה בעובדות – לבלגן את הבית לוקח חמש דקות, לסדר – שלוש שעות. אז הלו״ז גמיש, אבל נותן לי גם עוגנים וגם מסגרת זמן מסודרת לשחק איתה. מכירים את זה שביום שבת קמים בשבע, רואים טלויזיה, אופים עוגיות, מרכיבים פאזל, בונים לגו חדש ואז מסתכלים על השעון ומגלים שהשעה תשע? לא כזה. אל תדמיינו מה עושים כל יום ותזרמו, תבנו לו״ז שישב לכולם מול העיניים ויאפשר לילדים להבין מה קורה. לעומת יחסים בין בני זוג, אצל ילדים שגרה היא דבר מבורך ורצוי.
תקועים בבית
האתר שהכי התלהבתי ממנו הוא האתר המקסים | עם השם המציאותי ״תקועים בבית״ | של מכון ויצמן, אין כמו שילוב של מידע אמין עם הנגשה גרפית יפה, פעילויות מעניינות גם להורים וגם לילדים. ממליצה בחום גם להכנס ל ״לעשות סדר בשמועות״ שלהם. תופתעו לגלות שם מידע מדעי מעניין והפרחה של לא מעט פייק ניוז | לא, מי שום לא הצילו אף זקן סיני מקורונה, מפתיע| חלק דיי אובייס וחלק רץ ברשת באתרים שנחשבים אמינים כמו Ynet. יש עוד המון אתרים ופעילויות ברשת, מוזמנים להשאיר המלצות בתגובות.
אחוות לוחמות
תעסוקה לילדים, צ׳ק. הבית מתפקד אבל הראש לא מפסיק להיות טרוד בחצי השני שנעלם מהראדר. למרות שדיי נמנעתי מזה בעבר, המצב הלא פשוט הוביל אותי לפתיחת קבוצת וואצאפ ללוחמות שחולקות איתי את המציאות. אני שונאת קבוצות נשים! כמה ברברת. ברגע שמישהי מתחילה לחפור הן עוברות להשתק לשנה. אבל הפעם זה שונה. הכרתי בנות זוג שנמצאות באותה סיטואציה כמוני, כולן מקסימות ואמיצות. ההריונית שמקווה שלא תלד בלעדיו, החברה שצריכה להעביר דירה לבד או זו שאין לה קרובים שיתמכו, לכל אחת יש את האתגרים שלה וכל אחת אלופה בדרכה. להיות בצד המחזק גורם לי להרגיש יותר מחוזקת, במקרה הזה צרת רבים היא חצי נחמה. הרבה יותר קל להתמודד עם משהו כשיודעים שאחרים גם מתמודדים איתו, לפחות משהו טוב יצא מהתופת הזו. קראתי לקבוצה שבע וחצי | המבין יבין| וכמובן שלא יכולתי בלי לעצב סמל כי עיצוב זה החיים. עד כה נרשמו בקבוצה מעט חפירות והרבה גוד וויבס. אני אופטימית.
היום יצאנו להתבודד בטבע. אני לא מעודדת יציאה מהבית, חלילה, אבל אם מישהו זקוק לכמה שעות של חסד, בהחלט עדיף להתבודד בטבע מאשר להפגש עם חברים בגן המשחקים. לא למדנו היום שפה או חשבון, ניצלנו את יום השמש האחרון לשבוע כדי ללמוד אקרובטיקה וטבע. היה שווה כל רגע! אסקפיזם טהור לכמה שעות.
מתחילים לעכל
חזרנו הביתה עייפים ומרוצים. יום נוסף עבר. אני כותבת מילים אלו לפנות בוקר יום שלישי, אמצע השבוע. בכל תקופה אחרת יום שלישי מבחינתי הוא ההתחלה של סוף השבוע, זה היום שבו אני מתחילה להלחץ שאוטוטו מגיע הסופ״ש ולא הספקתי חצי מהדברים שרציתי לעשות למרות שישנתי רק שלוש שעות בלילה. כמה מוזר זה להרגיש שהגיע אמצע השבוע בלי לדעת מה הולך להיות בהמשך. אני רואה המון בעלי עסקים ועצמאים שמנסים לקדם דברים ולמנף את המצב העגום. קשה לי עם זה, אני מאוד מקנאה אבל זה מרגיש לי אופרטוניסטי. מצד שני פאק איט! הלכה לנו הפרנסה. רק חול וחולירע ברחוב. לקוחות מבטלים הזמנות, אי אפשר לצאת לימי רכישות וסטיילינג, ומי ימתג עכשיו עסק חדש? עד כה הרגשתי שאני לא יכולה להכיל את העסק, שאני עסוקה בפרוייקט החדש הזה שנקרא מחנה קורונה ועזבו אותי ממכירות און ליין.
לאט לאט אני מבשילה עם ההבנה שזה באמת בסדר. מותר לקחת את הזמן ולנשום, מותר להתרכז בילדים אבל גם אפשר לנצל את הזמן כדי להוציא ממנו יותר. החיים מזמנים לנו מציאות לא צפויה וכל מה שנותר הוא להתמודד עם מה שקיבלנו ולעשות התאמות זוכרים? אז החלטתי לצאת מאזור הנוחות שלי ולהציע לכם את ערכות היצירה בדפוס שמש כי מה צריך יותר מקצת שמש לרפואה? פעילות כיפית שניתן לעשות יחד עם הילדים או סתם לבד. כך או כך יצאו לכם דיגלונים יפים לחלל הבית או לחדרי הילדים ומזכרת מתקופה משוגעת שתביא איתה ימים יפים יותר. המוטו של הסטודיו הוא Design tomorrows memories ואני באמת מאמינה בו! אז עצבו לכם את הזיכרונות של מחר.
שלכם, עדי.
