בית, החיים, ילדים

ואז נולד יותם

עברה שנה מאז שיותם נולד.

כל ההריון התבשל אצלי בבטן, מלבד יותם, הרצון לכתוב בלוג. אמנם יש פה פוסטים ישנים אבל בלוג | אחד כזה מהבטן | לא היה.

ואז נולד יותם. ועם יותם נולדו מלא פחדים ואי וודאות לגבי הסטודיו. אני עצמאית, משמע – עם הלפטופ על הברכיים יומיים אחרי קיסרי כי יש לקוחות, יש התחייבויות ואם אקח רגע לנשום, העולם יקרוס לתוך עצמו ועסק לא יהיה. ״ילד רביעי זה קל כמו לרכב על אופניים לא?״ לא. הוא גם לא מגדל את עצמו, קטע. עם הזמן למדתי על עצמי שהראש שלי עובד בשני מישורים בו זמנית | חזותי וטקסטואלי | אני חווה את היום יום גם בפרטיו הקטנים, פריימים של החיים, אבל בו בזמן, רץ לי בראש טקסט שמתמלל את מה שאני חווה. אפשר לומר שאני חיה בסטורי, תרתי משמע.

יותם חוגג שנה בעוד שבוע והיום החלטתי שהגיע הזמן לשחרר לעולם חלק מהדברים שכתבתי לעצמי כסוג של תרפיה. מי יודע? אולי זה יעזור למישהי | יצחיק מישהו | סתם ישב ברשת כתיעוד דיגיטלי של חיי. בנימה אופטימית זו אני מחזירה אותנו כמעט שנה אחורה ומגישה לכם את הפוסט הראשון בבלוג החדש. תהנו.

צילום | מדהים| עידן רדעי

אני מניקה, זה בערך כל מה שאני מזה שבועיים, מניקה. סליחה תיקון, מניקה ומחתלת.

מי שעברה ניתוח קיסרי בטח מבינה למה ההחלמה כל כך ארוכה ולמי שלא חווה את זה אספר שזה חתיכת ניתוח בטן! שעתיים אחרי האופוריה המסוממת היטב, מתגלה המציאות הכאובה והמאותגרת מוטורית. פעולות פשוטות כמו להתיישב או לקום, עיטוש או חס וחלילה שיעול, הכל כואב.

שגרת היום שלי השתנתה מהתרוצצות בין ספקים ולקוחות למעבר מהספה למיטה וחוזר חלילה. ככל שנעים יותר ההחלמה מהירה יותר ועדיין, עבור מישהי כמוני ההרגשה היא שהחיים נכנסו ל slow motion.

צילום | עידן רדעי

אז מה למדתי בשבועיים האחרונים?

למדתי שלנוח זה לא קל אבל בהחלט חובה, שאם אנסה להתפרע הגוף שלי פשוט יודיע לי חגיגית- גברת התבלבת. על כל מעשה גבורה של ״רק שטפתי את הבית ועל הדרך עשיתי חלונות״ משלמים בחצי יום במיטה ומשככי כאבים מכל המינים והצבעים.

למדתי טיפים להסרת טושים מהקירות וכתמים מהשמלות, מתכונים מאינסוף תוכניות בישול | מדינה קולינרית שכמונו | חידושים טכנולוגיים, חידושים רפואיים, חידושים קוסמטיים לא אמינים. זכויות משפטיות, זכויות הילד, זכויות הגבר, זכויות האישה, זכויות הגרוש וזכויות הקשישה | חבל שרק לעצמאים אין זכויות בכלל! | בעיקר למדתי לזפזפ.

למדתי שארבעה זאטוטים זה כמו אוטובוס תיירים שיכורים | רועששששש | בכל שניה נתונה מישהו אומר, צועק, בוכה משהו. גם חלוקת קשב נשית מעולה מתקשה להכיל את בליל הדרישות, שאלות, סיפורים שחייבים להאמר ממש עכשיו כי הם ממש ממש חשובים! בכל דקה שהיה מבוגר נוסף בבית השתדלתי לפנות את עצמי מיותם לילדים. למרות הקושי, שתי דקות של שיר וליטוף לפני השינה יכולות לעשות פלאים לילד שצמא לזמן אמא.

למדתי שמצד אחד אנחנו לא מעריכים את הידיים שלנו מספיק | אף אחד לא חושב על כך עד שהוא נאלץ לפתוח בקבוק ביד אחת| מצד שני, לא תאמינו מה אפשר לעשות ביד אחת בלבד תוך כדי הנקה | השכבות, השכמות, מקלחות, ארוחות, you name it – I’ve done it.

בואו נתקדם

בתור תחנת תדלוק של חלב אם, האכלות לילה הן דבר דיי משעמם ומעייף למדי, מה שהפך את הטלפון לחבר הכי טוב שלי. אחרי שסיימתי להכניס מיליון מוצרים לוויש ליסט | למה להכניס לווישליסט? דרך מצויינת להשיג סיפוק בזבזני מבלי להוציא שקל ודרך אפילו טובה יותר לסנן את הדברים שאתם באמת באמת צריכים. עוד תבנית סיליקון לפרלינים שמעולם לא עשית ולעולם לא תעשי? זה למשל יורד מהווישליסט בסופו של דבר| מיציתי! אז כדי להפיק את המיטב מהזמן החלטתי להתחיל לכתוב, בתקווה שהזמן יזמן לי שפע קריאטיבי.

אם הגעתן עד לפה שאפו! מוזמנות ומוזמנים לכתוב לי שאלות | תהיות |מחשבות. ואם אתן קוראות את הטקסט הזה באישון לילה במקום להכניס פרטי אשראי לרכישת תבניות סיליקון לפרלינים – עשיתן לי את היום 🙂

Related Posts

6 thoughts on “ואז נולד יותם

  1. קרן הגיב:

    אז לא הבנתי, לא הכנת אף פעם פרלינים?? מוזמנת להדרכה אישית כולל קיצורי דרך 😉

    1. Adi Radai הגיב:

      מעולם לא הכנתי פרלינים למרות שתבניות סיליקון לא חסר 🙂 כיף שקראת

  2. אנה מידן הגיב:

    את השראה❤️

    1. Adi Radai הגיב:

      אנה אהובה, ההשראה היא הדדית! תודה רבה רבה שקראת, נשיקות

  3. מורליז של שלום 🙋🏻‍♀️ הגיב:

    וואו יקירה מוזמנת לדבר בלילות .. רק אם ונשאר כוח
    בטח כמו אצלך בשעות הקטנות עם שד בחוץ וגוף שוכב בצורת סימן שאלה על ספה שלא משנה כמה עלתה וההבטחה כי היא נוחה.. הכל כואב ובכל זאת ישנה או לפחות מנמנמת עד הרצון לצד השני 🤨

    אז מה רציתי לומר בכל זה שבתור נשות אנשי הים ובכלל אני כאן תמיד ! רק החלפנו כיוונים את בצפון ואני במרכז .

    ועם כל הקושי מחכה למה שכולם אומרים ״הם יעזבו ואת תתגעגעי״ – בטח עוד קלישאה !
    טוב מחכה…☺️

    1. Adi Radai הגיב:

      תודה רבה מהממת 🙂 אין ספק בכלל.
      זו תקופה קשוחה אבל גם היא תעבור.
      הילדים יגדלו, הים ישקוט אבל החוויות ישארו לשמחתי.
      קשות ככל שיהיו הן מעצבות אותנו יום יום. נשיקות!!

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *